השגרה מתבססת והילדים מצטרפים

הילדים מצטרפים

עקב חופשת הפסח (תמיד "בחופשות" יוצא שאני עובד יותר…) ושאר לחצים קצת הזנחתי את הבלוג אבל גם כי לא היה יותר מדי מה לכתוב. התחלתי "להתפרע" בדרך הביתה ולחפש עוד שבילים. עד עכשיו (כנראה בגלל שעון הקיץ והימים הארוכים ) הצלחתי לחמוק מחזרה הביתה בשעות החשיכה כך שעוד לא קניתי תאורה לאופניים.

הכושר עולה בהדרגה ומדהימה אותי הקלות בה אני עולה מדרגות – שתי קומות בכפולות של שתי מדרגות בלי התנשפויות בסוף (חזרה לגיל 16…). כמויות האוכל שאני צורך עולות בצורה ניכרת. אני משתדל לאכול הרבה ירקות אבל הרעב לפחמימות גורם לי לפתוח את מגירת הלחם לעיתים קרובות מכפי שרציתי.

קיבלתי ביקורת בונה להשתמש יותר בתמונות אז אני מתכוון "לרפד" את הבלוג בתמונות שאספתי במשך הניסוי ואני אשתדל לשים כמה שיותר בעתיד.

אני מאוד "חם" על הרעיון של לקחת את הילדים לטיולי שבת ולכן יוצא לי לחקור הרבה את הנושא של נגררים לאופניים. ישנם כמובן אופניים ארוכים יותר המיועדים לנשיאת משאות ואנשים אך זה לא מתאים לי לרעיון האופניים המתקפלים.

בגדול – הצלחתי לסווג את העגלות לשלוש רמות: תקציב נמוך , בסיסיות ומתקדמות. על הסוג הראשון נמנות עגלות משא לאופניים שהותקנו עליהן כיסאות לילדים ועגלות "תוצרת בית" ולכל אלו שראיתי יש אחת או יותר מהבעיות הבאות : בטיחות חיבור לאופניים , בטיחות קשירת הילדים , בטיחות בהקשר של היראות, משקל כבד וחוסר האפשרות להכניס לתא מטען של רכב. טוב אולי לגרים בכפר שקט להסעת ילדים על שבילי דשא מהמעון לבית וחזרה אחרת אני לא ממליץ על הכיוון הזה.

נשארנו עם הבסיסיות והמתקדמות. לשתי הקטגוריות יש בטיחות בסיסית טובה (קשירה ב 5 נק' , מבנה שעבר מבחני ריסוק ובעל קשת התהפכות, מצויד במחזירי אור ודגלון נוכחות וגם כיסוי מותאם לגשם. לשתיהן אפשרות לפירוק/קיפול (לגודל המאפשר הכנסה לתא מטען ממוצע ומטה). לפי מה שנראה, ההבדל הוא בעיקר הרכיבים הנוספים. בקטגורית המתקדמות ניתן למצוא שלדות קלות מאלומיניום תעופתי, משככי זעזועים , גלגלים גדולים (20 אינטש) קיפול קל ללא התעסקות עם פיני אבטחה ואפשרות להוספת גלגל מקדימה להפיכת הנגרר לעגלת טיול/ריצה.

יצא לי להגיע לת"א באחד מימי חול המועד של פסח ועצרתי בדרך בחנות שמוכרת נגררים לאופניים. לחנות קוראים "פרידמן הנע/אה" (זו לא טעות – מין משחק מילים שכזה) והיא מוכרת סוג אחד של עגלה הנקראת go-bug של Trek. עגלה נחמדה לעד שני ילדים (עד 50 ק"ג), מעוצבת יפה עם "קורת התהפכות" וחגורות 5נק' לילדים. נמכרת נכון להיום ב2200 ₪. הילד הגדול שמח מאוד להיכנס וביקש שאסגור כבר את הכיסוי ואילו הקטן נכנס בכיף אבל נבהל כשהרמתי את היצול לגובה חצי גלגל (כדי לדמות תנוחת רכיבה). נראה לי שהמרפקים שלהם היו קצת קרובים מדי אחד לשני אבל אני לא בטוח כי הקטנצ'יק לא נתן לי מספיק זמן לבחון זאת. אחרי שדולים של הגדול הסכים הקטנצ'יק לנסות שוב, ובפעם השנייה ניראה מרוצה יותר – לא החזקתי אותו בפנים הרבה – שלא יפתח אנטי… הקיפול זריז ביותר דורש הוצאת פין אבטחה אחד ומלבד הגלגלים אין חלקים שנפרדים מהעגלה.

חיפשתי קצת ברשת ומצאתי חברה בשם chariot (כירכרות – בתרגום חופשי), שכל עניינה הוא ייצור עגלות ילדים (הם קוראים לזה מערכות שינוע ילדים) – שמורכבות בעצם מעגלה שלה יש "ערכות הנעה" שאפשר לקנות בנפרד. הערכה הבסיסית ביותר היא אופניים אבל יש גם ערכה לטיולון, לג'וגינג, ואפילו סקי!). העגלות שלהם מצויידות במשככי זעזועים ומיועדות להתעלות לעגלות אלו מעריצים מושבעים בארה"ב שמוכנים להישבע באימם שמי שרכב פעם אחת עם עגלה כזו – לא יעזוב אותה לעולם. הבעיה – מי שנראה שהוא היבואן של העגלה לארץ לא עונה לטלפון והאתר שלו "בשיפוצים" ולא עולה ( 2trak.co.il ). כנראה שלא הלך לו כ"כ עם העגלות…

סופו של עניין שקניתי עגלה משומשת ב 750 ש"ח בחנות נוספת שמצאתי ברשת שנקראת "אופניים פרו" המייבאת עגלות כאלו. עגלה בסיסית עם מקום לשני קטנטנים עשויה ברזל. מתקפלת באופן שטוח למדי ע"י שחרור ארבעה פיני אבטחה. עגלה חדשה עולה כ 1300 ₪ אך לא היה במלאי. הילדים שלי היו מאושרים לנסוע בה בנסיעת המבחן הראשונה ביישוב אבל כשעליתי על כורכר קיבלתי הערות מאחור ("אבא,תיזהר,יש אבנים…"). דיווש עם עגלה אומר בערך 4 הילוכים יותר נמוך ממה שאני רגיל לנסוע ללא עגלה. העגלה עולה ויורדת מדרכות אם יש הנמכה במדרכה (כנו בכניסה לחניה) ומושכת הרבה תשומת לב.נסענו על מדרכה צרה, כביש,כורכר ודשא – וחוץ מהכורכר לא היו בעיות מיוחדות. בן השנתיים שלי לא רצה לרדת בתום נסיעת המבחן וגם בן הארבע הביע חוסר רצון בולט לעשות כן (עד שהבטחתי שמחר ניסע איתה לבקר חברים ביישוב). אני סקפטי לגבי טיולי שטח אבל נדע רק אחרי שננסה.
<חזרה לדף הבית>

יום ראשון ברכבת, הרכב אומר שלום והתקר הראשון

יום ראשון ברכבת – לא נורא כפי שיגורתי. נכנסתי לקרון הקדמי ביותר שהוא ככל הנראה מותאם לבעלי כיסאות גלגלים ובלית מקום ישבתי על הרמפה כל הדרך. גם היציאה היתה חלקה למעט הצורך להקים שני "שוכבים" (הסבר בהמשך) למען הקטנת הסיכוי שיפגעו מתיק עם 13 ק"ג אלומיניום המרחף מעל פניהם החולמות.
כשצפוף ברכבת ניתן ללמוד כמה דברים מעניינים על התנהגות המון ועל כמה חוליים של מספר משותפינו בקבוצה שנקראת "החברה הישראלית".קודם כל יש מין תופעה מוזרה שאנשים בוחרים לעמוד במרווח בין שני הקרונות.בדקתי – הם לא זזו משם 6 תחנות ויותר – כלומר אין המצב שהם חששו שאם יכנסו למרכז הקרון יקשה עליהם לצאת כדי לרדת בתחנה. למרות שמרכז הקרון ריק לחלוטין לנוסעים בעמידה.
עוד דבר זה החבר'ה הצעירים שאני מכנה "השוכבים". גם אני בתקופת הצבא נהניתי לפרוש לקרן זוית (מתחת למתקן המזוודות למשל)ולנמנם בשלווה שעה שההמונים נדחסים להם  במעברים.עדיין תמוה בעיני שיש הבוחרים לנמנם דווקא במעברים עצמם. אמנם יש הקמים מדי תחנה בכדי לאפשר לבריות לרדת ולעלות אך יש את אלו התוחבים לאוזניהם מוזיקה שאהבו או שוקעים במשחק/שיחה בסלולרי או קוראים את הצהובון התורן (הנקרא גם "עיתון" – עליו ודאי אקטר בהמשך)ועוטים על פניהם מבט זגוגי שעה שהנוסעים מתאמצים לדלג מעליהם ומעל תיקם. אני יודע שזו הכללה אבל אחוז הקצינים, בני הישיבות והחיילים קרביים בין ה"שוכבים המזוגגים" הוא קטן עד אפסי.מעניין למה.

כמה הערות למתכנני לו"ז הרכבות: תוכלו לפרסם את המגבלות, האילוצים והזמנים של תנועת הרכבות כתרגיל לסטודנטים למתמטיקה או מדעי המחשב. תקבלו רעיונות טובים ומקוריים בחינם – כולם מרויחים (אני בטוח שיש דרך יותר יעילה להריץ את העסק).

טוב – המעשה נעשה.הלכתי אתמול (יום ב'. לא , אין לי זמן לכתוב פוסט לכל יום בנפרד) להפקיד את הרשיונות במשרד הרישוי בחיפה (מול תחנת הרכבת בבת-גלים).
התהליך עצמו די פשוט וללא תשלום – נותנים את הרשיון שבתוקף פלוס איזה טופס "הפקדת רשיון רכב" שממלאים  וחותמים – (אפשר להוריד מהרשת) ומקבלים מעין "רשיון" רק שהוא בצבע ורוד ורשום עליו שזה לא רשיון. אם רוצים להשמיש חזרה את הרכב באים עם הטופס הזה ומשלמים רשיון פחות התשלום היחסי ש"נשאר" ברשיון הקודם עד הטסט הקרוב. לדוגמא – אם טסט עולה 1000 ש"ח ועשיתם אחד  בתחילת ינואר ובפברואר הפקדתם את הרשיון ובסוף דצמבר באתם "לשחרר" את הרכב, הטסט הבא יעלה לכם כ 100 ש"ח.

לאחר הביקור במשרד הרישוי פצחתי בנסיעה למת"מ.החלטתי לנסות  דרך חוף הים מה שהסתבר כשילוב של כביש ודרך כורכר טרשית עם אויר מדהים ומלוח ונוף ש"מפקס" (מהמילה focus – יש משהו בעברית?) את העיניים : ים ים ועוד ים – שינוי מרענן למי שהעיניים שלו מפוקסות רוב היום על צג המרחק חצי מטר. קצת לפני מלון מרידיאן שמעתי קול יריה.ואז שמתי לב שירו לי בגלגל האחורי. ואז שמתי לב שאין לידי אף אחד והבנתי שהתפוצץ לי הצמיג. מאחר שכמו טירון רכיבה לא התארגנתי עוד על משאבה ופנימית ספייר נשארתי "עם המכנסיים למטה" .למזלי מדובר הרי באופניים מתקפלים  – לקחתי את האופניים וחתכתי לכביש הראשי לאחת מתחנות האוטובוס, קיפלתי אותן ועצרתי מונית שירות שלקחה לי 5 ש"ח עד דרום מת"מ. שם קפצתי 200 מטר ל. יצא הפנימית נקרעה באופן לא מוסבר – לצמיג שלום (נו טוב, פנימית מקורית מהיצרן – בטח משהו "חסכוני".החלפתי לפנימית נורמאלית עם ג'יפה וקניתי עוד אחת למקרה ש"יירו" לי גם בגלגל הקדמי (יחד 90 ש"ח). המשכתי שמח וטוב לב ומאחר לעבודה… נו טוב, אף אחד לא הבטיח שלא יהיו תקלות. מה שבטוח שאם היתה לי תקלה עם הרכב (כזו שלא מתאפשר תיקון מקומי) הייתי מאחר באופן הרבה יותר קיצוני .

כמובן שיום אחרי שהפקדתי את הרשיון יורד מבול מטורף. אשתי האמיצה והתומכת תפסה טרמפ לעכו ואני אשים לה את האוטו בתחנת הרכבת – אחרי שהילדים יהיו בגן כמובן – ואמצא דרך לחזור מהעבודה הביתה (טרמפ או הסעה)
עוד שני דברים שגיליתי על האופניים- 1) כבל הבלם האחורי מתוכנן כך שהוא מחכך מעט את השוק השמאלית של הרוכב – מין ליטוף מעצבן כל דיווש – אני מקווה שאתרגל לזה. 2)כנראה שניתן ליצור תיק הרבה יותר יעיל, קל ופשוט לשימוש  מהמקורי שקונים עם האופניים. אני אנסה לתכנן אחד שכזה ונראה מה יצא.

הלכתי לברר על מערכות תאורה (אני בשום פנים לא מוכן לרכב בחושך על כביש עכו-כרמיאל – גם עם שמונה נצנצים). האפשרויות הן פנסי לדים (דיודות מאירות) חסכוניים במחירים שווים לכל נפש  (מועמסי קסדה או כידון) עד מערכות תאורה נטענות ועצמתיות המקבילות לפנס מכונית העולות מ 200 עד 2000 ש"ח (תלוי בעצמה ובמשקל – יותר עוצמתי וקל – יותר כסף…). אני כנראה אצטרך ללכת לכיוון העצמתי יותר אם אני רוצה לחזור בשביל העפר המקביל לכביש בלי ליפול לבורות שבדרך אבל לא נראה לי שאוכל להוציא יותר מ 400 ש"ח לעניין וגם זה רק בגלל שזה עניין של בטיחות.

עוד משהו שאני נתקל אחרי חצי שבוע של רכיבות פלוס רכיבת שבת של שעתיים וחצי – שרירי הרגליים, שלא רגילים למאמץ רצוף שכזה, מתחילים לגלות אותות של מעין התכווצות קטנה אך מתמשכת.גם הישבן שלי לא כ"כ מרוצה מההתעללות האחרונה. אני מקווה שזה יחלוף עם הזמן.בכל מקרה חמשוש הבא אני בנופש באילת אז תהיה לגוף מנוחה ארוכה להיבנות מחדש.
יש לי הרגשה שרזיתי בטירוף. המשקל (כפי שנמדד ע"י המשקל שהציבו לנו בדרך לחדר האוכל בעבודה. להגברת המודעות? אם כן – זה עובד) לא מראה ירידה  – אם כבר אז עליה קטנה – 92 ק"ג. צילמתי את עצמי היום כדי שתהיה לי השוואה – נראה מה יהיה שבוע הבא.

<חזרה לדף הבית>

הקניה והנסיעה הראשונה

ווהוו!!! נסעתי ביום חמישי אחרי סידורים בת"א לקנות לי את האופניים בחנות ב M-הדרך (צפונית לנתניה). קניתי גם תיק והוספתי גם פדלים מתקפלים. העלות היא 3890+550+190 בהתאמה. הוצע לי להשאיר את הפדלים המקוריים בחנות ולקבל זיכוי של 20 ש"ח אבל העדפתי להשאיר אותן אצלי – שיהיה. בעל החנות הואיל לתת לי הנחה של 50 ש"ח על התיק ולחלק לי ל 12 תשלומים כך שכל העסק עלה 4580 או 381 ש"ח לחודש.

אני יודע שעסקה דומה בחנות האינטרנטית נובה מרין היתה מסתכמת ב250 ש"ח פחות אבל כשהגעתי לברר הסתבר שלא היו להם תיקים במלאי ומשלוח היה לוקח "שבוע שבועיים" וזמני דחק בי (הפיאסטה צריכה להיות מושבתת עד ה 24 לחודש – זוכרים?).

אחרי שיצאתי מהחנות ניגשתי לניסיון הראשון שלי על האופניים. הוצאתי מהתיק, הרכבתי אותן ונסעתי עד לתחנת האוטובוס הקרובה שם קיפלתי אותם חזרה. כשהגיע האוטובוס ביקשתי ממנו שיפתח את תא המטען ונורא התעצבנתי שקשה כ"כ לפתוח אותו וגם שקשה נורא לסגור אותו. לאחר שעליתי שאל אותי הנהג למה אני מנסה בכח לפתוח ולסגור דלת הידראולית – שהרי היא נפתחת ונסגרת לבד.  לך תסביר שפעם אחרונה שראית דלת של תא מטען של אוטובוס היתה כשחזרת פעם בשלושה שבועות מהבסיס עם הצ'ימידן – ואז לא היו לאגד דלתות הידראוליות…
המשכתי הביתה ברכבת מחדרה. להפתעתי המאבטח לא נראה מופתע כללמהתיק הענק שסחבתי ("אופניים?" "כן" "טוב, תיכנס…"). יכול להיות שרואים הרבה כמוני? אם כן – איך זה שאני לא רואה הרבה כמוני?
טוב, זה לא שלא ראיתי בכלל – יש בחור שמטייל בין העבודה ברחובות לבין שפיים עם Montague paratrooper שקנה בחו"ל ויש עוד אחד שיורד איתי מהרכבת של 9:00 בבוקר בחוף הכרמל שיש לו dahon עם גלגל 20 אינטש. אבל חוץ משני אלו לא ראיתי הרבה. כנראה שעכשיו אשים יותר לב – כמו שאחרי שקניתי את המאזדה שמתי לב כמה מאזדות יש על הכביש…

את הנסיעה הראשונה לעבודה עשיתי יומיים אחרי. מה אגיד לכם – חוויה כיפית ביותר. 25 דק' פידול לרכבת עכו ומשם ברכבת למת"מ וחזור באותה דרך כמעט (בסוף ברחתי לשטח ונסעתי הביתה דרך יער אחיהוד).
בנסיעה הזו קיבלתי הרבה תגובות מעניינות, הכי מעניינת היתה של מישהו שמאוד התלהב להבין שאלו אופניים בתיק ושאל אותי למה בעצם אני לא נוסע עד חיפה באופניים.

סיכום לרכיבה/נסיעה הראשונה:
האופניים עצמם – חזרה לזנב קשיח הזכירה לי נשכחות (בעיקר לקום מהמושב לפני בורות), תנוחת רכיבה קרבית מדי לטעמי (כנראה נוצרת בגלל מרווח הגלגלים הקטן מהרגיל) – אני אנסה לראות אם ניתן לסדר את המושב יותר אחורה. השרשרת מתקתקת בהילוך ראשון (גלג"ש(גלגל שיניים)מס' 1 (הכי קטן) קדמי וגלג"ש מס' 1(הכי גדול) באחורי) והמשכך הקדמי "בולע" אנרגיה כשמנסים לרכב בעמידה. אני מקווה שכל הבעיות האלו ניתנון לפיתרון ע"י משחק בכיוונונים. חוץ מזה הופתעתי מאוד לטובה מנוחות הרכיבה ומהעובדה שהאופניים "אכלו" את הנסיעה בשטח בלי שום רגשי נחיתות.
חווית הנסיעה – עם הנסיון בקיפולים ובהרכבות הצלחתי לשפר את הזמנים והם: בערך 40 שניות לפתיחה (כולל לדחוף את התיק לתיק הגב שלי (למחשב הנישא פתאום נהיה צפוף שם …) ודקה לארוז אותן. התיק די מסורבל וצריך להרים אותו כדי לעבור במעבר של ברכבת (או לבקש יפה מהסדרן לפתוח את הדלת הקטנה בצד כמו שאני עשיתי). יש בעכו פתח לצד המעבר הקיצוני שנועד להעברת מזוודות (רק ביציאה מהתחנה. מוזר לא?) – תיק האופניים יותר צר מהמעבר אך גבוה מדי מכדי לעבור. קצת לא נוח לעבור עם התיק בין הספסלים אבל שמתי לב שתמיד יש מקום מתחת למעמד של המזוודות (חוץ מיום חמישי בחזור – שאז הקרון מלא חיילים והמעמד מלא קיטבגים ויום ראשון בהלוך ש – נו, הבנתם – זה הולך להיות אתגר לא קטן).

הוחלט בביתנו הקט סופית שהרכב לא ילך לטסט הבא עלינו לטובה השבוע. היו ספקות ותהיות לפני הרכיבה הראשונה שהיוותה בעצם "הוכחת התכנות" יחד עם .עזרה להחלטה ההרגשה שתקופת הגשמים הכבדה כבר נגמרה וגם העובדה שהצמיגים נראים קרובים לזמן החזרת נשמתם לבורא עולם ולא בא לי להוציא בנוסף לטסט ולביטוח גם 4 צמיגים (עוד לפחות 800 ש"ח).  עכשיו  נשאר לראות איך אוספים את הילדים מהצהרון עם האופניים ביום חמישי – שהוא היום היחיד בשבוע בו אני מופקד על כך. חשבתי על אחת מאותן עגלות שמתחברות לאופניים. קצת יקר לי כרגע אבל נחיה ונראה.

זה העדכון לעת עתה. שבוע הבא – נסיעה ראשונה ביום ראשון האיום. נראה כמה אנשים יצאו עם סימנים כחולים מהקרון שלי…

<חזרה לדף הבית>

מחפשים אופניים מתאימים

אופניים מתקפלים (כן, בלשון זכר – לא "אופניים מתקפלות"…) לסוגיהם:
האופניים המתקפלים נבדלים בינהם בראש ובראשונה בגודל הגלגלים – המשפיע מאוד על גודל הקיפול והקובע את השימוש שניתן לעשות בהם.
ישנן אופניים עם גלגלים בגודל אלו של גלגיליות המתקפלים  לתיק קטנצ'יק ובלתי מורגש. לא ניתן לטעמי לרכב עליהם אלא על מדרכות וכבישים סלולים למשעי ונראה לי שמרחקים ארוכים יעשו שמות בעמוד השדרה של הרוכב.
טווחי הביניים כוללים מגוון רב של אופניים  המתקפלים לגודל סביר מאוד, קלים יחסית וניתנים לנשיאה גם ע"י אנשים לא חזקים במיוחד (ילדים ומבוגרים). גודל הקיפול הוא כמו מזוודה בינונית. חברת DAHON שולטת ברמה וגם רוב המתקפלים שראיתי ברכבת שלנו – מתוצרתה.
התחום השלישי הוא אופניים בגודל מלא ,המסוגלים להתקפל. החלטתי אישית ללכת על התחום הזה בגלל האפשרות שכנראה אצטרך לרכב הרבה (11 ק"מ לכיוון) ואצטרך את הנוחות וגם הסיכוי שארצה לרכב בשבילי אדמה ועפר משובשות ואצטרך עבירות משופרת.זמנים יגידו אם צדקתי בהחלטה.
כתבה מעניינת בנושא – כאן.
ועוד אופניים מדליקים כאן.
יש המון סרטי הדגמה של קיפול ופתיחה ב YOUTUBE , חפשו "folding bike" .
החלטתי ללכת על ה montague - דגם ה mx  באופן ספציפי  , מכמה סיבות – ניראים חזקים מספיק, זולים יחסית ובעלי שיכוך קדמי – והכי חשוב: ניתן להשיג אותם בארץ….

דגם ה paratrooper זהה ל MX מבחינת שילדה (רק צבוע אחרת)נראה על הנייר יותר טוב (בלם דיסק קדמי, מכלולי הילוך טובים יותר) אבל הוא יקר יותר ולתוספות אין ערך מיוחד לדידי. חוצמזה – השיטה של SRAM להחלפת הילוכים קצת מוזרה לאצבעות שלי (מורידים ומעלים הילוך עם האגודל בלבד – בניגוד ל rapidFire שבו מעלים עם אגודל ומורידים עם אצבע מורה לה אני רגיל מה GIANT שלי). אני כנראה ארצה לחסוך לי 700 ש"ח במחיר ניתוק/חיבור ה v-break הקדמי בכל קיפול/פתיחה…

בארץ נמכר סוג זה של אופניים ע"י נובה מרין (נכון להיום בכ 3600 ש"ח) ואצל היבואן  אופנה-ים (במחיר גבוה יותר ב 300 ש"ח – ??) . תיק יעלה כ 550 ש"ח נוספים.
מבירור שעשיתי ניתן לקנות את כל החבילה(כולל תיק) בחו"ל ב3100 ש"ח כולל מע"מ שצריך לשלם במכס (שזה כמו 25% הנחה!)  – אז אם אתם (או מכר שמוכן לעשות לכם סבלות) טסים בקרוב לארה"ב – כדאי לקנות שם.
אני אקפוץ לחנות (מאחר ואין לי חו"ל באופק ) מחר מחרתיים בכדי לראות ולקנות.אדווח כשזה יקרה.

<חזרה לדף הבית>

מתחילים עם שני גלגלים

התנאים ההתחלתיים:
עבודה בחיפה – מת"מ. מגורים 10 ק"מ מתחנת הרכבת של עכו.
הנסיין (אני) גבר בן 35, נשוי+2 (בגילאים 2 ו 4).
תקופת הניסוי – שנה (כדי לחוות את כל עונות השנה).

בתקופה בה אישתי היתה יוצאת לעבודתה לפני (וחוזרת לפני) הייתי מנצל את עובדת היות הרכב המשפחתי (מונע בגז -נספר עליו בהזדמנות)בחנית רכבת עכו ונוסע בבוקר לעכו, מפרק את גלגלי האופניים ודוחף אותן לתא המטען. את הדרך חזור הייתי עושה בטרמפ עם קולגה או משתמש בהסעה שהציב מקום העבודה(פעמיים ביום). כשהייתי מגיע הביתה הייתי צריך להוציא את האופניים  מתא המטען ולחברן מחדש.מדי פעם גם להחליף חלק זה או אחר (בעיקר חישורים עקומים) – שהרי אין חובה מצד אופני ההרים להשאר שלמות אחרי שתוחבים אותן לתא מטען צר יום אחרי יום בניגוד לאופיין…
שמתי לב שככל שאני רוכב יותר , זמני הנסיעה שלי מתקצרים מאוד. אם בהתחלה הייתי זקוק ל 45 דקות פידול כדי להגיע מתנשף ומזיע לעכו הרי שבימי הרכיבה האחרונים 25 דקות היו מספיקות בהחלט (עדיין מזיע – אם היה ספק).
במקרה שלי משך הנסיעה לעכו, משם לרכבת ומשם למת"ם זהה לזמן הנדרש להגעה מהבית ברכב (כשעה ורבע).

מאחר והתנאים השתנו, וזמני העבודה של אשתי ושלי השתנו – אין לי עוד את הפריוילגיה של רכב המחכה לי בתחנת הרכבת לשמש לי מעין מגירת איכסון על גלגלים – חזרתי לצערי להשתמש ברכב השני של המשפחה. מה שחייב חזרתי לעכו לאחר העבודה כדי לאוספו – קיבוע שמאוד מפריע.
מכאן נולד הרעיון לתת הזדמנות לאופניים מתקפלות.

על פניו לנסיעה באופניים בתנאים כאלו יש כמה יתרונות אפשריים:

• אפשרות לשלב כושר והרזיה(יש לי איזה טייר או שניים שאני יכול לוותר עליהם)בזמן ההגעה לעבודה.
• חיסכון של אחזקת רכב (הפיאסטה המצ'וקמקת שלי).
• גמישות בבחירת אמצעי התחבורה : יש אפשרות  לחזור בטרמפ ל"אזור" הבית ולא חייבים רק מישהו מהיישוב. אפשר לצאת בשעות מגוונות יותר (לא רק בזמני ההסעות), וגם אם כלו כל הטרמפים וההסעות – תמיד אפשר לחזור ברכבת ולדווש עוד חצי שעה הביתה (גם בפרוייקטים שנמשכים עד חצות).
• אני שונא לנהוג ומעדיף לשבת בכיף ולשחק טטריס בפלאפון כשמישהו נוהג במקומי (ואני חוסך מעל שעתיים זמן כביש ביום ומוריד את הסטטיסטיקה של אפשרות שמישהו יהרוג אותי…)
• יתרון צדדי – חיסכון בשריפת בנזין לטובת הסביבה.

גם חסרונות לא חסר:

• כלי רכב שלא יכול "לחיות" לבד בבית (למשל אם צריך להסיע את הילדים להצגה או לרופא) – צריך להשתמש במונית או טובה משכן…
• חייבים מקלחת במקום העבודה.
• לא ידוע איך אפשר להתמודד עם תנאי מז"א גרועים או למשל אם אתה לא במצב טוב לרכב (נקע או מחלה).
• כנראה תהיה בעיה קטנה למצא מקום לשבת הרכבת של יום ראשון…
• רכיבה בכביש נשמעת יותר מסוכנת יותר מנסיעה ברכב.אולי אסע חלק בשבילי עפר?
• אם משביתים את הרכב השני – איך מתמודדים עם תקלה ברכב הראשי?

אז זה הניסוי המתוכנן. אצטרך להתחיל עם מציאת אופניים מתאימים (שמתי עין על כמה – אפרט בפוסט הבא).

מחיר מחירון פיאסטה – כ 10,000 ש"ח. עלות רישוי שנתי – 800 ש"ח.עלות ביטוח חובה + צד ג' – 2200 ש"ח שנתי. 200 ש"ח דלק בחודש (כל מה שהיא עושה זה את הנסיעה לעכו וחזרה כל יום (11 ק"מ בדיוק) פלוס קצת נסיעות בתוך היישוב לסידורים, חברים וכיוב').תיקונים – אם ניקח את השנה האחרונה כדוגמא – 550 ש"ח מצבר, 1600 ש"ח משאבת קלאטש (כן – גם אני לא ידעתי שיש אחת כזו – מזל שהביטוח בא עם שירותי גרירה…) ועוד כהנה וכהנה תיקונים קטנים, נוזל בלמים ושטויות אחרות – נאמר 600 ש"ח. בשנה הבאה נצטרך כנראה להחליף צמיגים.אוף.

סה"כ הוצאות שנתיות על הרכב הזה (בהנחה שהוא לא נוסע עד חיפה וחזרה כל יום-כי הוא פשוט לא יעמוד בזה…):
800    רישוי
2200 ביטוחים
1200 דלק
2700 הוצאות אחזקה
—–
6900 סה"כ

עוד לא ביררתי בדיוק אבל כנראה שאופניים מתקפלים טובים עולים כ 4000 ש"ח (עם תיק נשיאה לרכבת). גם אם יצטרכו אי אלו חלפים בשנה הזו – נראה לי שאוכל להשתמש  בכמה מוניות ועדיין לצאת מורווח בסוף השנה.

הטסט בסוף החודש אז אצטרך להחליט במהירות אם אני רוצה להשבית אותו עוד לפני הטסט…

<חזרה לדף הבית>